לפני עשור בדיוק, בחודש מארס 2004, פגשתי לראשונה את אנטואן מונפר שהיה אחראי לקשרי החוץ בארגון הצרפתי רמפאר. רמפאר הוקם בצרפת לפני כארבעים שנה במטרה לחזק את המודעות הציבורית והמקצועית לשימור המורשת הבנויה והתרבותית בצרפת, והוא מקיים מדי שנה ברחבי צרפת מאות מחנות שימור ושותף לשיקומם של כאלפיים אתרים. במחנות הללו משתתפים מדי שנה 3,500 מתנדבים, כ-75 אחוזים מהם צרפתים והיתר מתנדבים מרחבי העולם, שמתגוררים יחדיו באוהלים או במבנים בתוך אתרי השימור, ועוסקים בשימור ובשיקום טירות וכנסיות, גנים ודרכים היסטוריים, מתקני חקלאות וכיו"ב. כחלק מהפעילות הם משתתפים בסדנאות הכשרה מקצועיות במגוון תחומים כמו סיתות אבנים, בנייה מסורתית, עבודה בטיח ועוד.
צילום: תמר טוכלר וליונל דרמון
בעקבות הפגישה החלטנו לשלוח למחנה שימור בצרפת משלחת ישראלית, וביולי 2004 המשלחת שכללה גם את כותבת מאמר זה יצאה לדרך. בימים הראשונים של המחנה השתתפנו בסדנת סיתות שהנחה חבר בגילדת הסתתים הצרפתית. המאסטר נתן לכולנו הנחיות כלליות על טכנולוגיות הסיתות השונות ובהמשך ליווה כל אחד מאתנו באופן אישי. העבודה נעשתה בכלי סיתות מסורתיים, כל פרט תוכנן מבעוד מועד וכל אבן שסיתתנו שולבה בהמשך בקיר החפיר שהקיף את הטירה. למדנו ליצור טיח בשיטה מסורתית, סיירנו באזור והכרנו את תולדותיו ואת תולדותיה של מורשת הבנייה המקומית. בנוסף השתתפנו בפסטיבלים מקומיים, אירחנו משתתפים ממחנה שימור אחר והתארחנו במחנה שימור שהתקיים בעיר קוסי (Coucy), שם נמצא מרכז ההכשרות של הארגון. במהלך המפגשים החלפנו ידע וחוויות ופגשנו חבורה של צעירים בעלי ידע ויכולות מקצועיות גבוהות, ועמם פיתחנו במהלך עשר השנים הבאות עוד מספר פרויקטים.
החוויה הנפלאה במחנה לימדה אותי כי נוסף לערכי השימור המונחלים באמצעות החוויה התרבותית, ההתנסות המקצועית והעברת הידע המקצועי, הפרויקט מעודד חשיפה לתרבויות שונות. המפגש הבלתי אמצעי בין ישראלים לבין המתנדבים האחרים, ובעיקר הצרפתים, מסייע למיגור דעות קדומות ומשמש כלי תדמיתי חשוב למדינת ישראל. בתקופה שבה המתיחות בין המדינות הייתה גבוהה ובצרפת גאו גלי אנטישמיות, האמון והקשרים החמים שנוצרו בינינו עודדו את כולנו להוסיף ולפתח את הפרויקט. תחושות דומות היו גם לצרפתים שיזמו מאמרים בעיתונות וכתבה על המחנה אף שודרה בטלוויזיה הממלכתית הצרפתית.
צילום: תמר טוכלר וליונל דרמון
מחנה בלב המצודה הצלבנית בעכו
לאור הצלחת המחנה המשותף הוחלט להדק את הקשרים בין הארגונים ולהרחיב את היקף שיתוף הפעולה אם כי במתכונת מעט שונה. יחד עם הצלם ליונל דרמון והארכיאולוגית והגרפיקאית רותם דרמון הוצאנו לדרך את פרויקט 'מסע בין אתר לטירה', הקמנו מנגנון לאיתור מועמדים מתאימים מרחבי הארץ ובתום תהליך מיון נבחרים בקפידה כ 25- 30 משתתפים מבין מספר רב של מועמדים לכל מסע, רובם סטודנטים, שעוברים מפגשי הכנה לרבות קורס השתלמות בצרפתית במכון הצרפתי בתל-אביב.
בין השנים 2004- 2014 נשלחו לצרפת במסגרת פרויקט מחנות השימור כ-300 מתנדבים ישראלים והפרויקט זכה להכרה כמו גם להצדעה מרגשת בצרפת. כך למשל זכו נציגיו לייצג את ישראל ארבע פעמים ב"כנס השימור הלאומי" שנערך במוזיאון הלובר בפריז, ובאחד האירועים אף נערך פאנל מיוחד לכבודו. זאת ועוד: יותר משליש מקרב בוגרי הפרויקט עוסקים כיום בתחום השימור בארגוני השימור, באקדמיה ובגופי התכנון הציבוריים והפרטיים.
בהמשך לשיתוף הפעולה הפורה תכננו לקיים בשנת 2006 מחנה שימור גם בישראל בעיר עכו, בעלת מקום של כבוד במורשת ההיסטורית של צרפת ובעלת תשתית שימור מקצועית בזכות פעילות החברה לפיתוח עכו ורשות העתיקות. הוסכם כי המחנה יוקם במתחם המצודה הצלבנית, במכלול ההוספיטלרי של עכו העתיקה, בלב חצר המבצר ואולמות האבירים (שנחשפו תחת המתחם ששימש בעבר חצר הכלא), המהווים מכלול נדיר מרכזי וחשוב מתקופת ימי הביניים שהוכרז על ידי אונסקו כאתר מורשת עולמית. בדומה למודל המחנות שימור בצרפת בהם החויה הקולינרית היא חלק מתרבות המקום התעקשנו על הקמת מטבח שהמשתתפים יבשלו בו. מהלך זה חייב אותנו להקים תשתיות מיוחדות, להשמיש מבנה 'שקם' נטוש ולהפכו למטבח העומד בכל התקנים – משימה מורכבת מאוד בישראל.
אולם ביום בו המחנה תוכנן להיפתח פרצה מלחמת לבנון השנייה ובצער נאלצנו להודיע לצרפתים, שכבר היו בשדה התעופה בדרכם לארץ, על ביטולו. עבודה של שנה ירדה לטמיון, אך לא אמרנו נואש. במהלך השנה התאמצנו שבעתיים לשכנע את כל הגורמים לקיים את המחנה בישראל בכל זאת. ואכן בקיץ 2007 יצא המחנה לדרך בהשתתפות שלושים מתנדבים מישראל ומצרפת. המחנה התרכז בשימור, בשיקום ובשחזור קשתות אבן ששימשו מעבר בין האולם המערבי לחצר המצודה. מומחים לסיתות אבן, לשימור ולבנייה מישראל ומצרפת הדריכו את המתנדבים. הם אף זכו להכשרה מקצועית בטכנולוגיות בנייה שונות שרווחו בימי הביניים, ובהן סיתות, טיוח וכיחול.
צילום: תמר טוכלר וליונל דרמון
לאחר שעות העבודה התקיימו פעילויות העשרה כגון סדנת ציורי קיר, קליגרפיה,
טיח וגם סיורים בארץ ופעילות חברתית-תרבותית להצגת המורשת התרבותית של העיר עכו ולהכרת נופי הארץ. כן לקחו המשתתפים חלק בחגיגות יום העצמאות הצרפתי כאורחי הקונסוליה הצרפתית בחיפה. קיימנו באתר יום פתוח במטרה לאפשר לציבור הרחב ולמקבלי החלטות לראות את תוצרי הפרויקט, להתרשם מהפוטנציאל הטמון בו ולאפשר לבוגרי הפרויקט להציג את הישגיהם ואת הידע שרכשו. בשנת 2011 קיימנו מחנה נוסף בעכו, הפעם בחאן א-שווארדה.
במהלך שנת 2007 עזב אנטואן את ארגון רמפאר ועבר לעבוד במרכז השימור הממלכתי בארמון שאיו בפריז. את מקומו ברמפאר תפס פֵבריס דּופֹו (Fabric Duffaud). מתוך רצון להמשיך את שיתוף הפעולה הפורה יזמתי פרויקט משותף עם שני המוסדות: סדנת הכשרה לסטודנטים לאדריכלות שבמסגרתה ישתלמו בנושאי תכנון ושימור אתרים ומתחמים, כאשר חלקה הראשון של הסדנה יתקיים במרכז השימור בשאיו, ובמסגרתו ייפגשו הסטודנטים עם אדריכלים ומקבלי החלטות מובילים בצרפת, יסיירו עמם באתרים הנמצאים בהליכי שימור וילמדו על כל תהליכי העבודה. בחלקה השני יקיימו סדנת שימור מקוצרת לטכנולוגיות בנייה מסורתיות במרכז ההכשרה של ארגון רמפאר בעיירה קוסי. עד כה נטלו חלק בפרויקט שתי משלחות סטודנטים, האחרונה בשנת 2012, והן התארגנו בשיתוף פעולה בין הטכניון, איקומוס ישראל, מרכז בשאיו, המחלקה לקשרים בינלאומיים במועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ושל ארגון רמפאר.
בשנה האחרונה הרחבנו הפרויקט לבני 40+ ושלחנו משלחת למחנה שנבנה במיוחד עבור הישראלים עם תנאים משופרים, סדנאות שימור מגוונות ושפע סיורים מקצועיים, הוכחנו שלמלאכת השימור אין גיל- המשתתפת הבוגרת ביותר היתה בת 75 שנה! לאור הצלחת המחנה יתקיימו שניים נוספים במהלך 2015.
במלאת עשור לפרויקט אני יכולה להביט על היצירה שלנו בסיפוק; מה שהתחיל כחלום נאיבי נטול תקציבים התגבר על קשיים ואכזבות והתפתח לפרויקט מצליח שהשתתפו בו עד כה כ-350 בוגרים, רבים מהם השתלבו בגופי השימור בישראל, במוסדות התכנון ובאקדמיה. בהצלחה זו לקחו חלק רבים שהתגייסו לפרויקט ונתנו כתף למימושו ואני תקווה כי נצליח לבנות בשנים הקרובות מערכת ידידותית ומתוקצבת שתאפשר לארגן מחנות שימור נוספים.
ברצוני לציין במיוחד את תמיכתם של כמה אנשים וגופים בארגון הפרויקט: בראש וראשונה אוולין פפריבלט מהמכון הצרפתי, המלווה את הפרויקט מיומו הראשון; שגרירות צרפת; אנשי משרד החוץ בישראל ובצרפת; נציגי אונסקו; הנהלת איקומוס לדורותיה; הנהלת מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל; אנשי תחום שימור והנהלת רשות העתיקות, ויתר העמיתים ברשות. תרומתם והתגייסותם של כל אלה לצד מאות משתתפי הפרויקט הביאו להצלחתו.
