לכל מבנה היסטורי או ישן מאפיינים ייחודיים משלו, שלשם שיקומו דרושים ניתוח מפורט, תכנון ובחירה של מוצרים מתאימים. ראשית, יש צורך בניתוח של הנזקים ומיפוי האזורים בהם חדרה לחות למבנה. כדי להגיע לנוסחת השחזור המתאימה למבנה ישן יש צורך בתיעוד מדויק ולעיתים אף בניתוח מעבדתי של דוגמאות מן המבנה. לאחר איסוף כלל הנתונים הנדרשים, השלב המכריע הבא הוא בחירת החומרים המתאימים להשגת פתרון כלכלי ובר קיימא.
הסיבה העיקרית לנזק במבנים ישנים כגון מבני לבנים, אבן טבעית או טיח היא התגבשות של מלחים. לעיתים קרובות, טיח חוץ או מרתפים ישנים מהווים מוקד להצטברות של לחות ומלחים בכמויות גדולות. המלחים הנפוצים ביותר המסיסים במים ומועברים על ידי לחות הינם כלוריד, חנקה וגופרה. מלחים מסיסים אלו מתגבשים עם התאדות המים, וגבישיהם הגדלים תופסים נפח גדול. חומרי הבניה אינם מסוגלים לעמוד בלחץ ההתגבשות הגבוה, והמלחים רבי-הנפח עלולים לגרום לנזקים משמעותיים, גם בהימצאותם של חומרים חזקים יותר. בשלב הראשון ניזוק הטיח ומאבד את יכולתו להגן על שלד הבניין. טיח על בסיס צמנט יתפרק לעיתים בגושים. בהעדר נוכחות של טיח, או במקרה שהטיח כבר נשחק, ייגרם נזק ללבנים או לטיט שביניהן, מה שבסופו של דבר עלול להוביל גם לבעיות סטטיות.
צילום: MC – Bauchimie
משום כך, בשחזור של מבנים ישנים ושבורים, ובעיקר של מבני לבנים ספוגי לחות ומלחים, מתמקדים באיטום המבנה מפני הלחות הנושאת עמה מלחים מזיקים. השיטות המקובלות למניעת חדירת לחות משלבות איטום חיצוני או פנימי של המבנה והצבת מחסומים אופקיים. אלו שיטות מעשיות שעשויות להוות פתרון טוב מאד, אולם, למרבה הצער, הן יקרות יחסית. טיח שימור תופס אף הוא נתח משמעותי מהשוק, משום שחומרים מסוג זה מסוגלים להכיל מלחים ולשמש לזמן מה כחיץ. עם זאת, פעולת החציצה מוגבלת; ובמקרה של יישום טיח שימור על גבי מבנה לבנים ספוג לחות ומלחים – ובהעדר שימוש באמצעי איטום נוספים – זוהי פעולה זמנית בלבד. לפיכך, כשאין אפשרות – כלכלית או מעשית – להשתמש באיטום או בהזרקה חיצוניים של חומרים ליצירת מחסומים אנכיים ואופקיים; ובעוד שמבני מורשת או מבנים היסטוריים דורשים פתרון מעשי ואסתטי הולם, ניתן לעשות שימוש בטיח מווסת לחות. זהו פתרון יעיל במיוחד בהשוואה לטיח שימור סטנדרטי, משום שהדבר מאפשר מעבר לחות ומלחים ומסייע במניעת נזקים למבנה גם בהעדר אמצעים נלווים. בניגוד לטיח שימור, טיח מווסת לחות מסוג "אקזלנט" (“Exzellent”), מניע לחות וממיס מלחים כך שהודות למבנה המיוחד שלו הוא אינו מותקף ע"י גבישי המלח. הדבר מסייע למבנה לווסת את כמות הלחות ולשחרר מלחים לפני השטח של הטיח.
מנגנון הפעולה של טיח מווסת לחות מבוסס על גיאומטריית נקבוביות יוצאת דופן (מטריצת אלמוגים) שמשלבת תהליכים קפילריים וא-קפילריים ותהליכי דיפוזיה עם מאפיינים הידרופיליים. על אף שטיח מווסת לחות הינו הידרופילי, ניתן באמצעותו להגיע לפני שטח יבשים. טיח שימור סטנדרטי הינו הידרופובי, ומניע לחות רק בתהליך פיעפוע (דיפוזיה) כאדי מים – תהליך איטי בהרבה מזה של תנועה קפילרית של לחות. לחות ומלחים שהומסו נספגים אל תוך המבנה של ה"אקזלנט" ומוּנעים באופן קפילרי דרך הטיח מעלה אל פני השטח שלו מבלי לפגוע במבנה הייחודי שלו. כך ניתן למנוע נזקים פנים-מבניים שנגרמים על ידי התגבשות מלחים. הדבר אפשרי משום שטייחים מווסתי לחות הינם בעלי מערכת מוגדרת של נקבוביות קטנות וגדולות (defined micro- and macroporous system) שמאפשרת העברת לחות ומסוגלת להכיל מלחים באופן זמני. נקבוביות כוללת של 45%, בשילוב של 20% מיקרופורים (חללים זעירים) מתחת ל-100 מיקרון (שנמדדו על ידי חדירת כספית) ו-20% מַקרופורים מעל 100 מיקרון, היא המפתח למאפייניו הייחודיים של הטיח. תחת עומסי מלחים גבוהים, ניתן להבחין בגבישים על פני השטח הניתנים להסרה בקלות באופן מכאני או על ידי הגשם – אם מדובר בטיח חיצוני. במיוחד בהשוואה לטיח שימור סטנדרטי שמכיל גבישי מלח ושסופו להיהרס, ממוצרים כגון אלו ניתן לצפות לאורך חיים ארוך בהרבה.
צילום: MC – Bauchimie
למרות המנגנון הייחודי של טייחים מווסתי לחות, לעיתים קרובות חומרי מילוי על בסיס צמנט אינם מקובלים לצרכי שימור היסטורי ואינם מותרים לשימוש. כדי לפתור זאת, ניתן לעשות שימוש בטיח מווסת לחות נטול צמנט ובטייחי סיד המכילים סיד טבעי בלבד, כחומרי מילוי. השימוש בחומרי מילוי אלה מאפשר את יצירת גיאומטריית הנקבוביות הייחודית תוך עמידה בדרישות של שימור היסטורי.
לסיכום, שימור של מבנים ישנים מתאפשר על ידי מספר שיטות מעשיות. בשל העובדה שעיקר הנזקים למבנה נובעים לרוב מלחות המכילה מלחים, הגישה המועדפת היא זו הפועלת למניעת חדירה של מים. עם זאת, עקב מגבלות מבניות, כלכליות או תקנות קיימות, לא תמיד ניתן להשתמש באיטום חיצוני או בהזרקות. במקרים שכאלו, טיח מווסת לחות עשוי להוות פתרון מעשי ובר קיימא התומך במבנים קיימים לוויסות לחות ומלחים.
מאנגלית: שירה מרום
