כל בית (לשימור) צריך חניון תת קרקעי

יובל אכברט ויעקב גוטמן

מי שעובר בלב העיר תל אביב צפוי להיתקל במחזה בלתי שגרתי: מבנים הנמצאים בתהליך שיפוץ, חידוש ושימור שבחלקם נותרה רק המעטפת החיצונית המיועדת לשימור ואילו תוכם נהרס כליל ונבנה מחדש. עיקר העבודות מתבצעות ברחובות המרכזיים של "תל אביב הקטנה" – ברובע “לב תל אביב” הכולל את שדרות רוטשילד, אחד העם ומלצ’ט, והרחובות המחברים בין צירי אורך אלה – שם ניתן למצוא את מבני תל אביב כפי שנבנו ב-50 שנותיה הראשונות. עשרות המבנים שעמדו בשיממונם שנים רבות, מחודשים ומתעוררים לחיים. חלקם יהפכו למלונות בוטיק, אחרים למבני משרדים או לבתי מגורים יוקרתיים. מאחר שרוב המבנים באזור זה מיועדים לשימור, ניתן לשפץ ולחדש אותם, להוסיף להם קומה או שתיים, ואפילו לבנות מאחוריהם מבנה מודרני, בתנאי ששומרים על חזיתם המקורית.

צילום: טום דוידי

צילום: טום דוידי

מה שחסר בכל המבנים הללו הוא חניה. המבנים הוקמו בתקופה שבה מכוניות לא היו חיזיון נפוץ ברחובות העיר, אולם מציאות זו השתנתה: “לפני כ-15 שנה גברה מצוקת החניה באזור לב תל אביב, שבתי המגורים בו נבנו בשנות ה-30 וה-40 של המאה שעברה, וחזיתות חלקם משיקות למדרכות, ללא גדר או גינה. מאחר שלא ניתן היה להוסיף למבנים אלה מקומות חניה נטשו אותם דייריהם והאזור שקע לתהליך של דעיכה וגסיסה”, מסביר המהנדס יובל אכברט ממשרד "יעקב ויובל אכברט הנדסת בניין בע”מ".

חלק מבתי המגורים באזור, שרובם נבנו בסגנונות הבינלאומי והאקלקטי, נהרסו ורבים מהם עמדו ריקים עד שלפני כ-20 שנה החלה באזור מגמה של שימור, חידוש ושיפוץ המבנים. בעקבות שיפוץ הבתים והחייאת הרחובות בלב תל אביב נוצר ביקוש לדירות בבתים המיועדים לשימור. יותר ויותר יזמים רכשו את המבנים הישנים והנטושים כדי לשפצם ולהופכם לבתי מגורים מודרניים ויוקרתיים. "נוצר צורך למצוא מקומות חניה לרכבי הדיירים החדשים שיתגוררו במבנים אלה", אומר אכברט. "מאחר שהמבנים באזור נבנו בצפיפות נולד הרעיון לחפור מרתפים מתחת למבנים הישנים, רובם בני שלוש קומות, ולהפוך אותם לחניונים תת קרקעיים פרטיים. הדבר נהפך לנפוץ יותר בשנים האחרונות הן משום שתהליך החפירה מתחת למבנים קיימים, שהיה יקר מאוד בזמנו, הוזל הודות לציוד חפירה חדיש ומוקטן; והן משום שבינתיים יובאו לארץ חניונים מכאניים, אוטומטיים ואוטומטיים למחצה, שאפשרו הכנסת מספר רב של מכוניות לחניונים התת קרקעיים במרחב קטן ומצומצם. קבלנים החלו להתמחות בעבודות שימור ושיפוץ, ואדריכלים החלו לתכנן את שיקום הבתים כך שיכילו גם חניונים תת קרקעיים למספר המכוניות הנדרש.”

עבודת הנדסית כירורגית

השיפוץ של בית היסטורי וחפירת חניה תת קרקעית  מתחת לבתים היא מהלך הנדסי מורכב: בעת הבנייה מונחים המבנים על קונסטרוקציות פלדה, כשמתחתם חופרים דחפורים חפירות עמוקות. לדברי אכברט, ביצוע פרויקט כזה מתחת למבנים הישנים המיועדים לשימור מצריך עבודה הנדסית "כירורגית": “המבנה עובר ‘טראומה’ פעמיים", הוא מסביר. "פעם אחת, כאשר הוא מנותק מיסודותיו, מוחזק זמנית באוויר על ידי קונסטרוקציית פלדה והעומס עובר לכלונסאות הזמניים; ופעם שנייה לאחר שיוצרים את הביסוס ובונים למבנה יסודות חדשים עם כלונסאות קבועים חדשים – ומעבירים את העומס מהכלונסאות הזמניים לעמודים ולקורות.

צילום: טום דוידי

צילום: טום דוידי

“עד היום תכננו חניות תת קרקעיות הכוללות מערכות חניה אוטומטיות לעשרות מבנים. כמה ממבנים אלה היו בנויים מקירות נושאים מכורכר ללא עמודים, והיה צורך לתמוך אותם באמצעות עוגני מתיחה. אחד מהמבנים האלה, לדוגמה, שתכננו עבורו חניון תת קרקעי הוא ‘בית שלוש’ בשכונת נווה צדק, שנבנה ב-1892 ועמד מוזנח במשך עשרות שנים, עד שנרכש בידי איש עסקים ששיפץ אותו בצמוד למרכז סוזן דלל. מבנים אחרים לשימור בנויים מלבני סיליקט, חול וצדפים. עבור כל אחת משיטות בנייה ישנות אלה היה צורך לתכנן שיטה הנדסית אחרת לתמיכה באמצעות כלונסאות ונדבכים. לכל מבנה כזה יש לתכנן פרופילי פלדה ייחודיים כדי ‘להחזיקו באוויר’ עד להשלמת בניית החניון התת קרקעי מתחתיו", הוא אומר.

לא כל הבניינים שנזקקים לחניון תת קרקעי הם מבנים לשימור. עבור בניינים המיועדים לחיזוק ושיפוץ במסגרת תמ”א 38  מתוכננים מתקני חניה מכאניים או חצי אוטומטיים, בשני מפלסים או יותר בחצרות הבתים. שם חופרים לעומק הנדרש להתקנת המערכת, מדפנים את קירות החפירה ואין צורך בדרך כלל לחפור מתחת למבנה.

המהנדס יעקב גוטמן המתמחה בתחום, מכנה את החניונים האוטומטיים התת קרקעיים "מחסני חניה": "הם פועלים כמו מחסנים לוגיסטיים. נהג מעמיד את מכוניתו על רמפה, יוצא ממנה ומכניס כרטיס למתקן הבקרה, ורובוט ממוחשב מוריד את המכונית ל’מחסן’ התת קרקעי, מוצא עבורה את המקום הפנוי ומחנה אותה שם. בדרך דומה הוא שולף את המכונית חזרה ומעלה אותה אל הרמפה. כך בדיוק פועל מחסן לוגיסטי. מחשב מאתר את המוצר המבוקש, שולף אותו ומוביל אותו אוטומטית אל אמצעי השילוח.

אמצעי השילוח

גוטמן אומר כי כשהוא נדרש לתכנן חפירה מתחת למבנה, הוא מקפיד ש"לא מתחילים לחפור לפני שאחרון הדיירים יצא מהבניין". "זה מה שקורה בדרך כלל במבנים המיועדים לחיזוק בתמ”א 38", הוא מפרט. "שם החניון האוטומטי הוא הכרחי שכן תוספת דיירים לבניין מחייבת גם תוספת מקומות חנייה פרטיים לדיירים. כשיש מרווח גדול די הצורך לצד הבניין, אפשר לחפור את הבור עבור החניון האוטומטי לצד הבניין, בחפירה צרה, ארוכה ועמוקה מאוד, שמגיעה לעתים עד לעומק של 14 מטר – כפי שהיה צריך להעמיק ולחפור לצד הבניין ברחוב ג’ורג’ אליוט 11 בתל אביב, בין הרחובות בלפור ושינקין. מדובר שם בחפירה לגובה של ארבע וחצי קומות בתוך האדמה”, אומר גוטמן.

בניית חניון תת קרקעי מתחת למבנה או לצידו מחייבת קבלת היתר בנייה מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה, כמו כל עבודת בנייה, הריסה או שינוי אחר בשימוש במקרקעין: “החניון הוא חלק מפרויקט השימור וחיזוק המבנה ובניית קומות נוספות עליו", אומר גוטמן. "בסך הכל מדובר בפרויקט הנדסי די מסובך  שכן יש מבנים המיועדים לשימור שמשאירים בהם רק את המעטפת ובונים את כל החלל הפנימי מחדש. במבנים כאלה, צריך לתכנן קונסטרוקציה שתתמוך בקירות המעטפת מבפנים, בעת שחופרים מתחתם. כל בניין מציב בעיות הנדסיות ייחודיות משלו שיש לפתור אותן. מה שמקל על פתרון הבעיות היא העובדה שהקבלנים המתמחים בביצוע עבודות אלה הצטיידו בשנים האחרונות בציוד מכאני קל וקטן, ובמכונות ידניות הפועלות על חצובות, מה שמאפשר להם לקדוח ולחפור בתוך חללים קטנים. חופרים עד לעומק הדרוש, ואז יוצקים שם פלטות או דוברות שיהוו את היסודות החדשים של המבנה, שעליהם בונים את הכלונסאות הקבועים”.

לדברי גוטמן, “חפירה עבור חניון אוטומטי מתבצעת לרוב על ידי חפירת פיר עמוק לצד הבניין עבור מעלית הרכב. היא כרוכה גם בדיפון קירות הפיר. מכיוון שלא ניתן לבצע בבניית חניונים כזו עוגנים, עקב התנגדות השכנים במבנה הסמוך, אנחנו מבצעים חפירה בשיטת הטופ-דאון – קודם יוצקים את התקרה ואז חופרים ובונים מתחת לתקרה דרך פתח מעלית הרכב. זוהי תורה הנדסית בפני עצמה".